חזרה לעורך הסצנות

מדריך: תבנית ״אני מול הקבוצה״

תבנית הצגה עצמית רב-סבבית — המשתתף בונה כרטיס זהות ומציג אותו מול הרכבים חברתיים משתנים (״מראות״), ובכל סבב מקבל פרשנויות מפרסונות ומתעד את השינויים שחלו בהצגתו.

הרעיון הפדגוגי

אנחנו מציגים את עצמנו באופן שונה מול קהלים שונים — בפני רוב אנו מדגישים דברים אחרים מאשר בפני מיעוט, ולפעמים אנו מסתירים או מדגישים היבטים של זהותנו בהתאם להקשר החברתי. התבנית חושפת את המשתתף לתהליך הזה: הוא בונה כרטיס זהות, מציג אותו מול ״מראות״ שונות (מצבים חברתיים), ורואה כיצד ההצגה שלו משתנה מסבב לסבב. הפרסונות מגיבות להצגה ומחזירות פרשנות, ובסיום המשתתף מקבל ניתוח דפוסים של התנהגות ההצגה העצמית שלו.

המטרה: לא לאבחן את המשתתף, אלא לאפשר לו להתבונן בעצמו — כיצד הוא בוחר להציג את עצמו, מה נשאר יציב ומה משתנה, ומה זה אומר על היחס בין ה״אני״ ל״קבוצה״.

שלבי יצירת הסצנה

1
בחירת התבנית

בעורך הסצנה, בחר ״תבנית: אני מול הקבוצה״ מהדרופדאון. זה יפתח את לוח ההגדרות הייעודי.

2
העלאת תמונת רקע

העלה תמונת רקע לסצנה — החלל שבו יוצבו הפרסונות (ה״מראות״). זה יכול להיות חדר, כיתה, מרחב ציבורי — כל דימוי שמייצג את ההקשר החברתי.

3
הצבת פרסונות (עוגנים)

לחץ על תמונת הרקע כדי להציב עוגנים. כל עוגן הוא פרסונה שתגיב להצגה העצמית של המשתתף. בחר פרסונה מהקטלוג או מפרסונות שנוצרו. הפרסונות יכולות לייצג קבוצות שונות בחברה (רוב, מיעוט, קבוצות השוואה).

4
בחירת צירי זהות

בחר 2–4 צירי זהות רלוונטיים לסצנה (למשל: לאום/תרבות, דת, מגדר, שפה, תפקיד, ותק, גיל, מעמד, תחום, מרכז/פריפריה). אלה הצירים שלאורכם המשתתף יגדיר את עצמו ויראה כיצד הקבוצה ממוקמת ביחס אליהם.

5
הגדרת מצבי מראה

מצבי המראה הם ההרכבים החברתיים שהמשתתף יפגוש. כל מצב מגדיר את עמדת המשתמש (עצמי/רוב/מיעוט) ואת עמדת הקבוצה ביחס לציר הנבחר. ברירת המחדל: עצמי → רוב→מיעוט → מיעוט→רוב → רוב→רוב → מיעוט→מיעוט. ניתן להסיר, להוסיף או לשנות סדר.

טיפ: התחילו עם 3–4 מצבים. יותר מדי מצבים עלולים להעיק על המשתתף ולהקשות על השוואת הדפוסים.
6
מידת חשיפה

נמוכה — המשתתף בונה כרטיס זהות ומציג אותו בלבד, ללא תגובות פרסונה. בינונית — הפרסונות מחזירות פרשנות ושאלת המשך. עמוקה — נוסף שלב רגשות: המשתתף מתעד אמון/איום/רגש/רפלקציה מול כל תגובת פרסונה.

שים לב: מידת חשיפה עמוקה חושפת את המשתתף רגשית. מומלץ להפעיל אותה רק בקבוצות מנוסות ובהנחיה זהירה.
7
מיפוי פרסונות לצירים

בטבלת מיפוי הפרסונות, הגדר את ערכי כל פרסונה על הצירים שבחרת (למשל: פרסונה א׳ — לאום: ערבי, דת: מוסלמי, מגדר: זכר). המיפוי מאפשר ל-AI להבין את המרחב החברתי של הסצנה ולהפיק פרשנויות מדויקות יותר.

זרימת ההתנסות (מנקודת המשתתף)

פתיחה — הסבר קצר על מהות ההתנסות ומושג ה״מראה״.
בסליין — המשתתף בונה את כרטיס הזהות הראשוני: מוסיף מגדירים (מתוך צירי הזהות שנבחרו), מסדר אותם, קובע בולטות (1–5) וכותב ניסוח אישי לכל מגדיר.
סבבי מראה — בכל סבב מוצג מצב המראה (למשל ״רוב→מיעוט״). המשתתף רואה את הכרטיס מהסבב הקודם ומעדכן אותו למצב הנוכחי — מוסיף, מסיר, משנה בולטות או ניסוח. השינויים נרשמים אוטומטית.
תגובות פרסונות (בינונית/עמוקה) — עד 4 פרסונות מחזירות פרשנות: מה הבינו על האדם שהציג את עצמו, ומה היו רוצות לשאול כדי להבין טוב יותר.
רגשות (עמוקה) — המשתתף מתעד אמון, איום, רגש ורפלקציה מול כל תגובת פרסונה. ניתן לדלג.
המראות שלי — לאחר כל הסבבים, תצוגה השוואתית של כרטיסי הזהות מכל המצבים זה לצד זה, עם סימון השינויים.
ניתוח דפוסים — ה-AI מזהה זהויות יציבות, תלויות-הקשר, מודגשות ומודחקות, שינויי ניסוח וכותב סיכום התנהגותי (לא אבחנתי).
רפלקציה — המשתתף כותב רפלקציה חופשית וסיום ההתנסות.

הערות למנחה

  • הניתוח ה-AI מתאר דפוסים התנהגותיים בלבד ואינו מאבחן אישיות — הוא מוצג בלשון נקייה וכללית.
  • הפרסונות נשארות בתפקידן הפדגוגי ואינן חורגות לאבחנה אישית של המשתתף.
  • כל הנתונים נשמרים למשתתף בלבד (RLS) — ניתן להרגיע משתתפים שהנתונים לא נחשפים.
  • מומלץ לשלב דיון קבוצתי לאחר ההתנסות: מה היה יציב? מה השתנה? מה הפתיע?
  • ניתן להפעיל את התבנית כהתרחשות בתוך מפגש סדנה — הנגן משתלב אוטומטית ברצף ההתרחשויות.
קונספט ואיפיון: וייב קודינג  |  פרופ' חנן יניב
© כל הזכויות שמורות