מדריך מפורט למחולל הסימולטורים
המדריך הזה מיועד למי שרוצה לבנות סימולטור בעצמו, להבין מה כל שדה עושה, ולקרוא דוגמה מלאה של תופעה אמיתית. הוא לא מחליף ניסוי בפועל: כדאי לפתוח את המחולל לצידו ולבנות בזמן הקריאה.
מה המחולל נותן ומה הוא לא
כדי לחסוך אכזבות: זה כלי לחישוב ותצוגה של קשרים כמותיים, לא כלי ציור. מי שמחפש סירה שמפליגה על המסך ימצא אותה בעמוד הסימולטור המלא; מי שמחפש להבין ולשנות את החוקיות במהירות ימצא אותה כאן.
- סליידרים למשתני בקרה, עם טווח, יחידה וצעד לכל משתנה
- מדדים שמחושבים מהם מיד עם כל תזוזה, כולל מדד שמסתמך על מדד קודם
- גרף שמראה מדד אחד כפונקציה של משתנה אחד, עם הנקודה הנוכחית מסומנת
- מחברת ניסויים: צילום מצב, הערה, השוואה וייצוא טבלה
- שמירה בענן ופתיחה של כל סימולטור בכתובת משלו, לשיתוף עם תלמידים
- אין אנימציה או סצנה מצוירת — החישוב הוא מספרי, לא ויזואלי
- אין וקטורים על מסך, אין תנועה של חפץ ואין ציור
- מדד לא יכול להשתמש בתוצאה של מדד שהוגדר אחריו
- אין פונקציות היפוך (acos, asin, atan2), ולכן זווית שמחושבת מתוך שני רכיבים אינה אפשרית בנוסחה
- הסימולטור לא שומר את מצב הסליידרים בין כניסות; מה שנשמר הוא ההגדרה והצילומים שהעתקתם
ארבעת החלקים של כל סימולטור
כל סימולטור הוא אותו מבנה: מה מזיזים, מה מחשבים מזה, מה רואים בגרף ומה שומרים במחברת.
| החלק | תפקיד | מה חשוב לדעת |
|---|---|---|
| משתני הבקרה (params) | מה המשתמש מזיז | כל משתנה הופך לסליידר. שדות: שם בעברית, מזהה באנגלית (v1), יחידה, מינימום, מקסימום, צעד וערך פתיחה. |
| המדדים (metrics) | מה מחשבים מהמשתנים | כל מדד הוא נוסחה. שדות: שם, מזהה (m1), יחידה, מספר ספרות אחרי הנקודה וסימון "מדד מרכזי" שמגדיל אותו בכרטיסייה. |
| הגרף | איך רואים את התלות | בוחרים מדד ובוחרים משתנה; הגרף מחשב את המדד על פני כל הטווח של אותו משתנה, והנקודה הכתומה מסמנת איפה אתם עכשיו. |
| מחברת הניסויים | איך שומרים ומשווים | צילום שומר את ערכי כל המשתנים ואת תוצאות כל המדדים ברגע השמירה, יחד עם הערה חופשית. |
שפת הנוסחאות — כל מה שמותר
הנוסחה היא ביטוי מתמטי פשוט, לא קוד. אין לולאות, אין תנאים ואין גישה לנתונים אחרים — רק מספרים, משתנים, פעולות ופונקציות.
| סימן | משמעות |
|---|---|
| + - | חיבור וחיסור |
| * / | כפל וחילוק |
| ^ | חזקה — m7^2 הוא m7 בריבוע |
| ( ) | סוגריים — קודמים לכל פעולה |
| שם | ערך | שימוש |
|---|---|---|
| pi | 3.14159… | מעבר בין מעלות לרדיאנים: v2 * pi / 180 |
| e | 2.71828… | בסיס הלוגריתם הטבעי |
| כתיב | מה היא עושה | דוגמה |
|---|---|---|
| sqrt(x) | שורש ריבועי | sqrt(m5^2 + m6^2) |
| abs(x) | ערך מוחלט | abs(v3 - v1) |
| pow(a, b) | חזקה, כמו a^b | pow(v5 / 40, 0.3333) |
| min(a, b) | הקטן מבין השניים | min(v3, v1) |
| max(a, b) | הגדול מבין השניים | max(v5 - m9, 0) |
| round(x) | עיגול למספר שלם | round(m9) |
| floor / ceil | עיגול למטה / למעלה | ceil(v1) |
| log(x) | לוגריתם טבעי | log(v5) |
| exp(x) | e בחזקת x | exp(-v1) |
| sin / cos / tan | טריגונומטריה ברדיאנים | cos(v2 * pi / 180) |
- המזהה הוא שם המשתנה בנוסחה — v1, m3. התווית בעברית משמשת רק לתצוגה.
- מזהה חייב להיות באנגלית: אותיות, ספרות וקו תחתון, ומתחיל באות. שני פריטים לא יכולים לחלוק מזהה.
- מדד יכול להשתמש בכל משתני הבקרה ובמדדים שהוגדרו לפניו. שימוש במדד שמאוחר לו לא יחושב.
- תוצאת כל מדד נשמרת בשלוש ספרות אחרי הנקודה, וממנה ממשיכים הלאה — לכן שרשרת ארוכה של מדדים מצטברת עיגול קטן.
- הפונקציות הטריגונומטריות עובדות ברדיאנים. זווית במעלות מומרת כך: v2 * pi / 180.
- נוסחה שאינה מחושבת (משתנה לא קיים, חלוקה באפס, שורש של מספר שלילי) מציגה "—" ולא מפילה את הדף.
- כשמעלים בחזקה בתוך מכפלה, חובה סוגריים: v5 / 40 ^ 0.3333 יחושב אחרת מ־(v5 / 40) ^ 0.3333.
סימולטור ראשון — גרר על סירה
הדוגמה הקטנה הזאת בונה את ההרגל הנכון: מדד אחד גולמי, מדד שני שמשתמש בו, ומדד שלישי שמתרגם ליחידה מוכרת.
- שם: "גרר על סירה", אייקון 🚀, וכותרת משנה "למה להכפיל מהירות זה כל כך יקר".
- מוסיפים שני משתני בקרה בדיוק לפי הטבלה שלמטה.
- מוסיפים שלושה מדדים לפי הסדר — m2 משתמש ב־m1, ולכן m1 חייב להיות לפניו.
- מזיזים את סליידר המהירות ל־6 ורואים שהגרר קפץ פי ארבעה וההספק פי שמונה.
- שומרים שני צילומים במחברת, אחד ב־3 ואחד ב־6, ומשווים בטבלה.
| שם המשתנה | מזהה | יחידה | מינימום | מקסימום | צעד | ערך פתיחה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מהירות הסירה | v1 | מ׳/שנ׳ | 0 | 8 | 0.1 | 3 |
| מקדם הגרר | v2 | N/(מ׳/שנ׳)² | 10 | 100 | 5 | 40 |
| שם המדד | מזהה | יחידה | ספרות | נוסחה | ערך ב־v1 = 3 |
|---|---|---|---|---|---|
| כוח גרר | m1 | ניוטון | 0 | v2 * v1^2 | 360 |
| הספק נדרש | m2 | ואט | 0 | m1 * v1 | 1,080 |
| כוח סוס | m3 | כ״ס | 2 | m2 / 745.7 | 1.45 |
כשמזיזים את המהירות מ־3 ל־6 מ׳/שנ׳: הגרר עולה מ־360 ל־1,440 ניוטון — פי ארבעה, כי הוא תלוי בריבוע. ההספק עולה מ־1,080 ל־8,640 ואט — פי שמונה, כי הוא תלוי במהירות בשלישית. זה בדיוק הסבר השיוט המהיר, וזה גם מה שהגרף מראה כעקומה שמתעלת בקצה.
הדוגמה המלאה — סירת הנהר שבנינו
הסימולטור "סירה בנהר" שבנינו הוא הדוגמה המלאה: סירה נעה בזרם, והמהירות שמרגישים במים היא ההפרש בין מהירות הסירה מעל הקרקע למהירות המים. היא זו שקובעת את הגרר ואת ההספק.
הקוד המקורי חישב וקטורים וצייר אותם על המסך. במחולל אין ציור, אבל אפשר לשחזר את כל המספרים המעניינים בעזרת שני רכיבים לכל וקטור — אופקי ואנכי — ומדד שמרכיב מהם את האורך.
| שם המשתנה | מזהה | יחידה | מינימום | מקסימום | צעד | ערך פתיחה | מה זה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מהירות הזרם | v1 | מ׳/שנ׳ | 0 | 4 | 0.1 | 1.5 | כמה מהר נעים המים עצמם |
| כיוון הזרם | v2 | מעלות | 0 | 360 | 5 | 0 | 0° = עם הנהר ימינה |
| מהירות הסירה | v3 | מ׳/שנ׳ | 0 | 6 | 0.1 | 3 | המהירות מעל הקרקע, כלומר מול הגדה |
| כיוון תנועת הסירה | v4 | מעלות | 0 | 360 | 5 | 0 | 90° = חצייה לכיוון הגדה שממול |
| הספק המנוע | v5 | ואט | 0 | 5000 | 50 | 2000 | כמה המנוע נותן |
ארבעת הראשונים הם הרכיבים של שני וקטורי המהירות. מהם נבנה ההפרש, ומההפרש נגזרים הגרר, ההספק והמהירות המקסימלית. הערכים בעמודה האחרונה הם אלה שמתקבלים בערכי הפתיחה.
| שם המדד | מזהה | יחידה | ספרות | נוסחה | בערכי הפתיחה |
|---|---|---|---|---|---|
| רכיב הזרם לאורך הנהר | m1 | מ׳/שנ׳ | 3 | v1 * cos(v2 * pi / 180) | 1.5 |
| רכיב הזרם לרוחב | m2 | מ׳/שנ׳ | 3 | v1 * sin(v2 * pi / 180) | 0 |
| רכיב הסירה לאורך הנהר | m3 | מ׳/שנ׳ | 3 | v3 * cos(v4 * pi / 180) | 3 |
| רכיב הסירה לרוחב | m4 | מ׳/שנ׳ | 3 | v3 * sin(v4 * pi / 180) | 0 |
| הפרש לאורך הנהר | m5 | מ׳/שנ׳ | 3 | m3 - m1 | 1.5 |
| הפרש לרוחב | m6 | מ׳/שנ׳ | 3 | m4 - m2 | 0 |
| מהירות ביחס למים | m7 | מ׳/שנ׳ | 2 | sqrt(m5^2 + m6^2) | 1.5 |
| כוח גרר | m8 | ניוטון | 0 | 40 * m7^2 | 90 |
| הספק נדרש | m9 | ואט | 0 | m8 * m7 | 135 |
| המהירות שהמנוע מחזיק | m10 | מ׳/שנ׳ | 3 | (v5 / 40)^0.3333 | 3.684 |
| מהירות מעל הקרקע | m11 | קמ״ש | 1 | sqrt(m3^2 + m4^2) * 3.6 | 10.8 |
| התקדמות לאורך הנהר | m12 | מ׳/שנ׳ | 2 | m3 * cos(v2 * pi / 180) + m4 * sin(v2 * pi / 180) | 3 |
| ניצולת המנוע | m13 | יחס | 3 | m9 / v5 | 0.07 |
| מדד | עם הזרם (v4 = 0°) | נגד הזרם (v4 = 180°) | חצייה (v4 = 90°) |
|---|---|---|---|
| מהירות ביחס למים — m7 | 1.5 | 4.5 | 3.354 |
| כוח גרר — m8 | 90 | 810 | 450 |
| הספק נדרש — m9 | 135 | 3,645 | 1,509 |
| המהירות שהמנוע מחזיק — m10 | 3.684 | 3.684 | 3.684 |
| מהירות מעל הקרקע — m11 | 10.8 קמ״ש | 10.8 קמ״ש | 10.8 קמ״ש |
| התקדמות לאורך הנהר — m12 | 3 | -3 | 0 |
| ניצולת המנוע — m13 | ≈0.07 | ≈1.82 | 0.755 |
- שלושת המצבים מוזמנים באותה מהירות מעל הקרקע — 10.8 קמ״ש — אבל ההספק שנדרש שונה פי 27 בין נסיעה עם הזרם לנסיעה נגדו.
- ניצולת מנוע גבוהה מ־1 פירושה שהמנוע לא מצליח להחזיק את המצב: צריך 3,645 ואט ויש 2,000. זה בדיוק מה שהקוד המקורי סימן כ־canHold.
- בחצייה מהירות המים ביחס לסירה גדולה יותר, ולכן גם הגרר וגם ההספק גבוהים מאשר עם הזרם, אף שההתקדמות לאורך הנהר אפסית.
- המהירות המקסימלית שהמנוע מחזיק, m10, יוצאת מנוסחה אחת: P = 40 · v³, ולכן v = (P / 40) בחזקת שליש. אפשר להזיז את סליידר ההספק ולראות איך היא משתנה.
- מה שאי אפשר לשחזר כאן הוא זווית ההחלקה (הפער בין כיוון התנועה במים לכיוון מעל הקרקע) — היא דורשת acos, שאינו קיים בשפת הנוסחאות. במקום זה רואים את שני הרכיבים בנפרד.
- פותחים את המחולל, נותנים שם "סירה בנהר", אייקון 🚀 וכותרת משנה.
- יוצרים חמישה משתני בקרה לפי טבלת המשתנים — כולל היחידות והצעד, כי הן קובעות את חוויית השימוש.
- יוצרים את m1 עד m4: ארבעת הרכיבים של שני הווקטורים. אלה "חומרי הגלם" של כל השאר.
- מוסיפים את m5 ו־m6 (ההפרש) ואז m7 (האורך). שימו לב שהסדר חשוב — כל מדד רואה רק את קודמיו.
- מוסיפים את m8, m9 ו־m10 — הגרר, ההספק והמהירות המקסימלית.
- מוסיפים את m11, m12 ו־m13 ומסמנים את m9 כ"מדד מרכזי" כדי שיבלוט.
- שומרים, פותחים את הסימולטור ובודקים את שלושת המצבים: 0°, 180° ו־90°.
- בכל מצב שומרים צילום במחברת עם הערה, ומעתיקים את הטבלה לאקסל או לדוח.
זווית ההחלקה בין כיוון התנועה במים לכיוון מעל הקרקע דורשת acos, וגם אנימציית הווקטורים על המסך דורשת קוד. מי שצריך את אלה ממשיך להשתמש בעמוד הסימולטור המקורי; המחולל נועד למי שרוצה לבדוק את המספרים ולשנות אותם מהר.
שכבת הציור — איך מוסיפים ציור ואיך הוא מגיב לנתונים
המחולל מחשב מספרים — הוא לא מצייר. הציור הוא רכיב קוד נפרד שקורא את אותם מספרים ומתרגם אותם לגיאומטריה: מיקום, זווית, אורך קו, גובה מים.
מכאן גם התשובה לשאלה השנייה: הציור משתנה עם הנתונים מפני שהוא לא זוכר שום דבר בעצמו. הוא מצייר מחדש בכל שינוי, מתוך אותם ערכים שהנוסחאות הוציאו.
| הרמה | מה זה | מה צריך | מתי מתאים |
|---|---|---|---|
| 1. מחוון | פס, טבעת או עיגול מלא ליד המדד — הרוחב או הזווית הם המספר עצמו | CSS בלבד, אפס ציור | כשרוצים להרגיש גודל בלי לעצב סצנה |
| 2. ציור SVG | הקוד מצייר צורות, וכל קואורדינטה נגזרת מהמספרים — כמו סצנת הסירה | רכיב React עם SVG | וקטורים, מנגנונים, גרפים, תופעות עם צורה |
| 3. תמונה או תלת־ממד | איור או דגם קבוע, ועליו שכבות שזזות או מסתובבות | רכיב עם transform, או three.js | כשרוצים מראה ריאליסטי: מתקן, חממה, כלי רכב |
- הציור לא מחשב פיזיקה. ברגע שהוא מחשב בעצמו נוצרות שתי אמיתות — המספרים בכרטיסייה והתנועה על המסך — והן יתחילו להיפרד.
- מקדם קנה מידה אחד לכל ציר, קבוע. אם הציר האופקי והאנכי מתכווצים אחרת, העיוות נראה כמו שינוי בתופעה עצמה.
- אין מספרי קסם בקוד: כל אורך, זווית או מהירות בציור נגזרים ממדד. מי שקורא את הקוד יכול לראות מאיפה כל פיקסל בא.
- תנועה היא אינטגריה של מהירות לאורך זמן — מזיזים את התבנית ב־v כפול הזמן שעבר, ולא "מדביקים" את המספר על המסך.
- גלילה של רקע חייבת להיות מחזורית: מרצים את התבנית מודולו אורך המחזור, אחרת היא בורחת מהמסך.
| מה רואים בציור | מה הוא קורא | איך זה הופך לתנועה |
|---|---|---|
| קווי הזרם במים | result.rel.x — המהירות ביחס למים | הזזה של התבנית ב־55 פיקסלים לכל מ׳/שנ׳, בגלילה מחזורית של 120 פיקסלים |
| העצים והגדה | result.land.x — המהירות מעל הקרקע | אותה שיטה, בכיוון ההפוך, כי הגדה נעה ביחס לסירה |
| גוף הסירה | result.relDir — כיוון התנועה במים | סיבוב הגוף לזווית הזאת, כדי שהחרטום יראה את הכיוון שהמים מרגישים |
| שלושת החצים | river, land, rel | כל וקטור מוכפל ב־26 פיקסלים, וכל חץ מקבל אורך וכיוון משלו |
| חץ כיוון הזרם בפינה | result.river | זווית אחת: atan2 של רכיבי הזרם |
| היעדר תנועה | playing — מצב המשחק | כשהתנועה מושהית התבנית לא מקדמת, והמספרים ממשיכים להיות נכונים |
- מגדירים את הרכיב כפונקציה שמקבלת את התוצאות: scene({ params, result }). הוא לא מקבל ולא מחזיק לוגיקה.
- קובעים שני מספרים בלבד — קנה מידה לתנועה וקנה מידה לווקטור — וכותבים אותם כקבועים בראש הקובץ, לא בתוך הציור.
- ממפים כל מדד לאלמנט אחד: מי זז, מי מסתובב, מי רק מתארך. מיפוי של מדד לשני אלמנטים הוא סימן לבלבול.
- בודקים בשלושה מצבי קצה: אפס, מקסימום וערך שלילי. אם הציור נשבר שם, הוא יישבר גם בכיתה.
- מרכיבים את העמוד: סליידרים, ציור, מדדים וגרף — כמו בעמוד סירת הנהר, שבו הכול יושב על אותו מצב.
במחולל יש היום שדה "הציור המשתנה": בוחרים תבנית מוכנה — מד מחוג, מיכל שמתמלא, חפץ על מסלול או שני וקטורים — וממפים לה מדד אחד או שניים, בלי לכתוב קוד. הציור מצטייר מחדש בכל תזוזת סליידר ומופיע גם בסימולטור השמור וגם בקישור הציבורי. מה שעדיין לא קיים הוא ציור חופשי: סצנה ייחודית כמו סירת הנהר נבנית כרכיב קוד, או מחכה לתבנית חדשה שתוסיף למחולל.
עריכת ניסוי ודגימת נתונים
סימולטור הוא מכשיר; ניסוי הוא פרוצדורה. ששת השלבים האלה הופכים תזוזת סליידרים לטענה שאפשר לכתוב עליה.
נסחו שאלה שאפשר לענות עליה במספר: "מאיזה הספק הסירה מפסיקה להתקדם נגד הזרם?" שאלה שאין לה תשובה מספרית תמשוך אתכם לניסוי בלי מסקנה.
בוחרים משתנה אחד שמזיזים, ומשאירים את כל האחרים במקום. אם מזיזים שניים יחד, אי אפשר לדעת ממה הגיע השינוי.
מכסים את הטווח המעניין ב־5 עד 7 נקודות. צעד עבה מדי מפספס את נקודת המפנה, צעד דק מדי מייצר עשרים שורות זהות.
בכל נקודה לוחצים "שמירת צילום" וכותבים בהערה את מה שקבעתם — למשל "נקודת מעבר, ההספק הנדרש שווה למנוע". ההערה היא מה שיהפוך את הטבלה למסקנה.
מסתכלים על הטבלה או על הגרף ומחפשים את השינוי הצורה: קפיצה, ירידה, רוויה. מנסחים משפט אחד שמתאר את הקשר.
משנים משהו אחר — למשל את מקדם הגרר — ובודקים שהמסקנה עדיין מחזיקה. אם לא, היא הייתה תלויה במשהו שלא שמתם לב אליו.
ניהול מחברת הניסויים
המחברת היא מה שהופך את המסך לשורה בטבלה — ומה שיחזיק מעמד אחרי שהדף ייסגר.
- צילום שומר ערכים ומדדים של הרגע, לא את שם הסימולטור — כדי שתדעו מאיפה זה בא, כתבו זאת בהערה.
- הצילומים חיים בדף הנוכחי: רענון או יציאה מהדף מוחקים אותם. "העתקת טבלה" מעתיקה את כולם כטקסט מופרד בטאבים, שמתאים להדביק באקסל או בגוגל שיטס.
- הצילום הראשון מופיע בראש הטבלה, כדי שהצילום האחרון יהיה הקרוב לעין.
- אפשר למחוק צילום בודד בפח שבסוף השורה, בלי לפגוע בשאר.
- ההגדרה של הסימולטור עצמו נשמרת בענן — הצילומים לא.
טעויות נפוצות ומה לעשות
| מה רואים | למה זה קורה | מה עושים |
|---|---|---|
| המדד מציג "—" | הנוסחה לא מחושבת: שם משתנה שגוי, חלוקה באפס או שורש של מספר שלילי | קראו שוב את המזהה המדויק ובדקו שהמשתנה קיים |
| המדד לא מגיב לסליידר | הנוסחה לא תלויה במשתנה הזה | בדקו שהמזהה שבנוסחה הוא באמת של הסליידר שהזזתם |
| המדד מציג 0 תמיד | הנוסחה משתמשת בתוצאת מדד שהוגדר אחריה | העבירו את המדד המוקדם למעלה, או פצלו את החישוב |
| שגיאה על מזהה | המזהה בעברית או מכיל רווח | המזהה באנגלית בלבד: v1, m3, drag |
| הסליידר קופץ בערכים מוזרים | הצעד גדול מהטווח או שהמינימום והמקסימום הפוכים | צעד קטן מהטווח, והמקסימום גדול מהמינימום |
| sin ו־cos מחזירים מספרים לא הגיוניים | הזווית נשלחת ברדיאנים ולא במעלות | המירו: v2 * pi / 180 |
| הגרף שטוח | המדד כמעט לא משתנה בטווח הזה, או שהטווח לא רלוונטי | הרחיבו את הטווח או בחרו משתנה אחר |
| המספרים גדולים מדי | הנוסחה מערבבת יחידות שונות — ואט עם קילו־ואט, שנייה עם שעה | קבעו יחידה אחת לכל משתנה ורשמו אותה בשדה היחידה |
משימות לכיתה
ארבע משימות שאפשר לתת כמו שהן. כיוון לתשובה מופיע מתחת לכל משימה — שווה להסתיר אותו בהתחלה.
קבעו v4 = 180° (נגד הזרם) והזיזו את הספק המנוע עד שהסירה מפסיקה להחזיק את 3 מ׳/שנ׳. באיזה הספק עוברים מיחס ניצולת קטן מ־1 לגדול מ־1?
כיוון לתשובה: המעבר קורה כשההספק הנדרש שווה לנתון, כלומר בסביבות 3,645 ואט — בדיוק m9 בתנאים האלה.
השוו בין חצייה (v4 = 90°) לנסיעה עם הזרם (v4 = 0°) באותה מהירות מעל הקרקע. פי כמה ההספק הנדרש גדול?
כיוון לתשובה: פי 11 בערך: 1,509 ואט מול 135 ואט, מפני שהמהירות ביחס למים גדלה מ־1.5 ל־3.35 מ׳/שנ׳ והגרר תלוי בריבוע שלה.
קבעו מהירות גבוהה פי שניים ומדדו את ההספק. כמה עולה התוספת, ומה זה אומר על שיוט מהיר?
כיוון לתשובה: הספק עולה בערך פי שמונה — כי הוא תלוי במהירות בשלישית. זה אותו היגיון שמאחורי m10.
קחו תופעה מהשיעור — גלגלת, סירה, תנור, ריצה — הגדירו שני משתנים ושלושה מדדים, ובנו אותה במחולל.
כיוון לתשובה: כלל אצבע: משתנה הוא משהו שמורה יכול להזיז, מדד הוא משהו שאפשר למדוד ולהגיד עליו משהו.
